תוכן

א) מדבר בענין יום שביעי של פסח, ובו יתבאר ענין קריעת ים סוף, שנקרע ביום הזה. הנה למעלה בדרוש הא', ובדרוש הב', ביארנו טעם, אל היות היום הזה נקרא יו"ט. ושם ביארנו, כי להיות שבשבוע א' נכנס מוח החכמה אשר בו נכללין כל המוחין, כמש"ה כולם בחכמה עשית. ולכן כשנשלמה כניסתו, כי אז בלילה ההוא, נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא, מוח החכמה, לכן אז הוא י"ט גמור. וביום שלאחריו אע"פ שבו נכנס עצמות גדלות ב', אין זה חידוש, כיון שכבר נכנס בליל ז' של פסח, והניח בו רשימו. ולכן אינו אלא אסרו חג בלבד, כי בסבת שאין בו חידוש, לכן איננו יו"ט ממש. ולהיות כי בו נכנס עיקר גדלות ב' דאבא, לכן הוא אסרו חג, ואינו חול גמור.